יום עם רגשות מעורבים…
מצד אחד..
היום ( בדיעבד) מבינה שזה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי… שמצאתי את עצמי מחדש.. שחזרתי לחיות… שאני עושה רק את הדברים שאני אוהבת… כותבת, רוקדת, יש לי זמן לחברות ולבילויים… שאני נמצאת במקום טוב יותר בכל תחום בחיי… בתחום האישי, בתחום ההורי, בתחום המקצועי, בתחום הזוגי ובתחום החברתי.
מצד אחד מרגישה שצריכה לחגוג את התאריך.. לחגוג את הרגע הזה שהשתחררתי… את הרגע הזה שהכריח אותי להביט איפה אני ומה קרה לי , ומה חסר לי… ואת מה איבדתי בדרך…
את הרגע הזה שעזר לי למצוא את שמחת החיים ולחזור לכל הדברים שהזנחתי וויתרתי עליהם עם השנים.
לחגוג את התאריך שבזכותו נחשפתי לעולם חדש של חברים.. ולצד אחר בתוכי שאיפשר לי להיות אמא יותר סבלנית , ויותר פנויה נפשית לבנות…
ומצד שני… איך שלא נסתכל על זה.. ולמרות שלשני הצדדים טוב מהמהלך.. ושאנחנו מסתדרים מצויין והתקשורת בנינו מעולה… פירקנו משפחה…
ולא משנה כמה אנחנו חושבים יחד, מחליטים יחד, ממשיכים להיות הורים יחד… עדיין פירקנו משפחה- ויש בזה חלק עצוב… חלק עצוב שהבנות שלי יצטרכו כל יום במהלך חייהן להתמודד עם זה…מקווה שיצליחו להבין ולקבל את הערכים.. שלא היה טוב לנו ולא נשארנו כי ככה כולם עושים.. אלא פנינו לדרך חדשה.
להבין שלמרות שפירקנו ונפרדנו ידענו תמיד לשים אותן בראש סדר העדיפויות, שעשינו זאת בדרכי שלום ופשרה ולא בדרכי מלחמה… שלא נתנו לאגו להשפיע על אף אחד מאיתנו…
כנראה שכל שנה התאריך הזה יהיה יום של רגשות מעורבים מבחינתי.. ואבדוק מה נמצא מול מה במאזניים שלי…
כל שנה התאריך הזה יזכיר לי את השביל לדרך החדשה והטובה ביותר עבורי…
אבל גם יזכיר לי שאולי ל-3 בנות התאריך הזה קצת פחות משמח.. והשאיר להם איזה משקע.. הן לא בחרו שההורים שלהם יפרקו להן יום אחד את המשפחה… אבל ( ואולי גם קצת בזכותנו, בחינוך שלנו ובדרך התנהלות בנינו) הן מתמודדות עם זה יפה…
grushaplus 