התמודדות בגירושים, כגרושה וכאמא לילדים להורים גרושים
אוגוסט זאת כמו קללה אצל ההורים בכלל ואצל הגרושים בפרט.
פתאום יש חודש שלם- ללא קייטנות ( לא נשאר כסף יותר בכדי לממן אותם) ללא גנים , ללא מסגרות…
ועכשו.. צריך להחליט איך צולחים אותו…
יושבים יחד ומחלקים באלה ימים אצל האמא ובאיזה אצל האבא איפה נעזרים בדודים , דודות , סבתות (ולמי הימים האלה נחשבים)…
להיות גרושה זה לשמוע אותן מדברות על החברה שלו ולהיות לויאלית, להקשיב , ולתת תגובות נחמדות כאילו שמדובר בחברה שלי…
להיות גרושה זה להיות במצב כוננות בכל רגע וללא התראה מוקדמת לשאלה או דיון בנושא הגירושים או היחסים ביני לבין האבא… ( בעיקר מהבנות)
להיות גרושה זה להתמודד באופן יומיומי ממבט רחמים של החברים המשותפים , מכרים או סתם אנשים ששמעו את הסיפור
להיות גרושה זה להרגיש שוב בת 16 עם שכל, בגרות ונשיות של בת 30.
שנה אחרי…לפני שנה הזעזוע התחיל..
לא ידעתי איך החיים יוכלו להסתדר עכשו…
הרגשתי שאיבדתי בן זוג.. אבל יותר מזה איבדתי את החבר הכי טוב שלי.. האדם היחיד שהורשה להיכנס ולחדור אל תוך ליבי…
שנה אחרי.. שלאט לאט אספתי את עצמי.
הצלחתי להיזכר מי הייתי לפניו…
לאט לאט חזרו אליי תחביבים נשכחים שוויתרתי עליהם…
לאט לאט פיניתי לי יותר זמן לחברויות שזנחתי במהלך השנים.
לאט לאט נזכרתי מי אני.
החלטנו להתגרש…ואז מתחיל הסרט האמיתי…
איך מודיעים למשפחה.. ואיך שומרים על הכבוד אחד של השני ואיך עושים את זה בלי בלאגן ובלי תככים..
ואיך מתחשבים רק בילדים.. ולא במלחמות אישיות…
יש מלא סוגי גירושים וכתיבת הסכמים.. שמעתי על בתי משפט, תלונות במשטרה, מלחמות על חשבון הילדים, שמעתי גם על גישור, על עורכי דין, שמעתי על הורים שמתערבים ומערערים החלטות של בני הזוג… שמעתי על הכל אבל לי היה ברור שאצלי זה יהיה אחרת…
פתאום זה קרה,הקרקע נשמטה מרגליי…
מקום המבטחים שלי התערער
ומנסה לחפש עוד פינה להיאחז בה.
יש ימים בהם הבור שנפער תחתיי גודל וגודל שכבר נדמה שעוד רגע אני נופלת לתהום עמוקה.
grushaplus 