אני אמא, עובדת במשרה מלאה, בעלת תואר מהנדס ואוטוטו בעלת תואר שני במינהל עסקים ( מחכה רק לציונים ואני שם), מרוויחה מעל לממוצע.. ועדיין קשה לחיות פה בארץ.
זה לא סוד, מרגישים את זה מיטב בניה ובנותיה של מדינת ישראל, ששירתו בצבא, למדו לימודים אקדמיים, עובדים בעבודה טובה, ועדיין חושבים מתי יהיה להם בית או איך יצליחו לחסוך לילדים.
אחרי תקופה של ניסיונות למצוא את מה שנכון עבורי… מצאתי אותו… חבר חדש!בהתחלה עמדתי מהצד והתבוננתי בו, בחנתי, למדתי כיצד הוא יוכל להשתלב לי בחיים. פניתי לחברה שתעשה בנינו הכרות ואז הכנסתי אותו לחיי, הוא הפך לחלק אינטגרלי ובלתי נפרד. היום אני לא מבינה איך לא הכנסתי אותו קודם.
כפי שאתם כבר יודעים ( ואם יש חדשים שעדיין לא התגרשתי לפני יותר משנה), כחלק מהגירושים והתהליך שעברתי התחלתי לרדת במשקל ללא שום פעילות מיוחדת.
באופן כללי אני אישה שאוהבת את עצמי ורוב הזמן גם אוהבת את איך שאני נראית ולא מרגישה בצורך של שינויים .
התחלתי לשמוע עליו, יותר ויותר אנשים סביבי הכירו אותו, ואני לא רציתי להגביל את עצמי רק אליו ועל כן היה לי קשה בהתחלה להכניסו לחיי, אחרי תקופה שבחנתי, בדקתי, חשבתי, אמרתי לעצמי שאני בתקופת התנסויות וזה הזמן לעשות ניסיון חודש חודשיים ואם לא יתאים אז אחתוך…
פניתי לחברה שהיתה בעלת הכרות מעמיקה איתו, ישבנו אצלה והיא סיפרה לי כל מה שהיא יודעת ויכול לעזור לי, ואני ? עם חששות מעורבים אומרת לה אני הולכת על זה… היא מבטיחה ללוות ולהיות שם בשבילי.