אתגר או הזדמנות?

הקורונה כבר פה תקופה…אך לפני שבוע בעת השבתת מערכת החינוך זאת היתה עליית המדרגה עבור כולנו.

רובנו אמהות ואבות עובדים, רואים את הילדים לראשונה בשעה 16/17 ואז חוגים, ארוחת ערב , מקלחות ולישון.

וכשיש חופשים ואין צהרונים/ קייטנות אנחנו מטיילים עם הילדים, מעייפים אותם ובכך מעבירים את רוב הזמן ביום.

גטהולדת.. איפה זה שם אותי על המאזניים?

צילום: גלעד שטיין- סטודיו עין חדה

יום עם רגשות מעורבים…

מצד אחד..

היום ( בדיעבד) מבינה שזה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי… שמצאתי את עצמי מחדש.. שחזרתי לחיות… שאני עושה רק את הדברים שאני אוהבת… כותבת, רוקדת, יש לי זמן לחברות ולבילויים… שאני נמצאת במקום טוב יותר בכל תחום בחיי… בתחום האישי, בתחום ההורי, בתחום המקצועי, בתחום הזוגי ובתחום החברתי.

רוצים דירה להשכיר? יכולה להיות שלכם ב 290,000 ₪

אני אמא, עובדת במשרה מלאה, בעלת תואר מהנדס ואוטוטו בעלת תואר שני במינהל עסקים ( מחכה רק לציונים ואני שם),  מרוויחה מעל לממוצע.. ועדיין קשה לחיות פה בארץ.

זה לא סוד, מרגישים את זה מיטב בניה ובנותיה של מדינת ישראל, ששירתו בצבא, למדו לימודים אקדמיים, עובדים בעבודה טובה, ועדיין חושבים מתי יהיה להם בית או איך יצליחו לחסוך לילדים.

יש לי חבר חדש

צילום: גלעד שטיין- סטודיו עין חדה

אחרי תקופה של ניסיונות למצוא את מה שנכון עבורי… מצאתי אותו… חבר חדש!בהתחלה עמדתי מהצד והתבוננתי בו, בחנתי, למדתי כיצד הוא יוכל להשתלב לי בחיים. פניתי לחברה שתעשה בנינו הכרות ואז הכנסתי אותו לחיי, הוא הפך לחלק אינטגרלי ובלתי נפרד. היום אני לא מבינה איך לא הכנסתי אותו קודם.

כפי שאתם כבר יודעים ( ואם יש חדשים שעדיין לא התגרשתי לפני יותר משנה), כחלק מהגירושים והתהליך שעברתי התחלתי לרדת במשקל ללא שום פעילות מיוחדת.

באופן כללי אני אישה שאוהבת את עצמי ורוב הזמן גם אוהבת את איך שאני נראית ולא מרגישה בצורך של שינויים .

התחלתי לשמוע עליו, יותר ויותר אנשים סביבי הכירו אותו, ואני לא רציתי להגביל את עצמי רק אליו ועל כן היה לי קשה בהתחלה להכניסו לחיי, אחרי תקופה שבחנתי, בדקתי, חשבתי, אמרתי לעצמי שאני בתקופת התנסויות וזה הזמן לעשות ניסיון חודש חודשיים ואם לא יתאים אז אחתוך…

פניתי לחברה שהיתה בעלת הכרות מעמיקה איתו, ישבנו אצלה והיא סיפרה לי כל מה שהיא יודעת ויכול לעזור לי, ואני ? עם חששות מעורבים אומרת לה אני הולכת על זה… היא מבטיחה ללוות ולהיות שם בשבילי.

שלושה הריונות, שלוש מתנות ופספוס אחד

עברתי שלושה היריונות – כל היריון והסיפור שלו (וכן כל אחת מהן דאגה לסיפור משל עצמה) , שמירת היריון, האטה בדופק, בית חולים, זירוז בבלון, פיטוצין ובלי אפידורל- ואני אמא!לא היה לי פנאי במחשבות להקשיב לייעוצים של אחרים של כמה חשוב לשמור דם טבורי. המליצו לי, אמרו לי את כל הסיבות למה כן ואני חשבתי לעצמי מה שלא חייב אני לא עושה , לא עכשיו! מקסימום בילד הבא.

היריון שני, צירים מוקדמים יחד עם רעלת היריון, 3 חודשים בבית חולים, הפסקת דופק בלידה, מסיכת חמצן , פקיעת מים, בלי אפידורל ואני כבר אמא לשתיים! עם כל הלחץ והבאסה בהיריון הזה (בכל זאת בית חולים 3 חודשים) -לא רציתי לשמוע על כלום , גם לא על שימור דם טבורי אמרתי לעצמי מקסימום בילד הבא.

אחרי הלידה הזו המחשבה של הדם הטבורי בלידה הבאה נראה מאוד לגיטימית.

והנה היריון שלישי.. הפעם כבר מדברת על זה תוך כדי ההיריון, גם יש סיבה- אולי יוכל לעזור בעתיד למישהו קרוב.. מתחילה לברר מחירים, איך בביטוח הזה ואיך בביטוח הזה, מה יותר כדאי? ומבינה שבדיוק עברנו דירה, יש מלא הוצאות ואנחנו לא יכולים להתחייב גם לזה. והנה שוב רעלת היריון ( בהיריון שלישי כבר לא נכנסים מזה ללחץ)

מגיעה ללידה- צירים חזקים, היפרדות שליה, הכנה לניתוח, יולדת בסוף טבעי במסדרון -בלי אפידורל כמובן ושוב אומרת לעצמי- אז בהיריון הבא, דם טבורי בהריון הבא!

והיום- כמו שאתם מבינים, כנראה לא יהיה היריון הבא. אני גרושה ולא מתכננת לעצמי ילדים נוספים. היום ( לעת עתה אלא אם יהיו הפתעות) פיספסתי את הרכבת של הדם טבורי…

פשוט פיספסתי…

לעצור את הזמן

24 שעות ביממה לא מספיקות לי- פירוט בהמשך. אם הייתי יכולה לבחור יכולת של גיבורת על אז הייתי מוסיפה לי עוד שעות או לפחות מצליחה לעצור את הזמן, לסיים את כל מה שיש לי להספיק וללחוץ על כפתור המשך.

הדרך אל האושר- לאן לכוון את הוייז?

צילום: גלעד שטיין- סטודיו עין חדה

אז אחרי חשבון הנפש בראש השנה ואחרי האיחולים לשנה החדשה, הגיע הזמן לתכנן לעצמי את השלבים של הדרך אל האושר. אותה הדרך שבסיומה אגשים את כל האיחולים שביקשתי…
תכנון לפרטי פרטים

אז למה בעצם צריך לתכנן את הדרך… הרי אנחנו יכולים ללכת בשביל ולראות לאן נגיע.. אולי למקומות מופלאים… וזה נכון.. אבל אם שמתי לעצמי מטרה אני רוצה גם להגיע אליה… ובשביל להגיע למקום הנכון צריך לכוון את וייז… 

ראש השנה בפתח… חשבון הנפש התחיל…

 

צילום: גלעד שטיין- סטודיו עין חדה

בכל שנה בראש השנה.. שניה לפני שאנחנו מתחילים לאחל לעצמנו איחולים.. שניה לפני שאנחנו לוקחים על עצמנו פרוייקטים לשנה הבאה אנו עושים חשבון נפש עם השנה שעברה…בודקים מה אהבנו יותר ומה אהבנו פחות, בודקים מה היינו רוצים לשנות ומה היינו רוצים לשמר.

המפסידים הגדולים של החג

צילום: גלעד שטיין- סטודיו עין חדה

כשאת רווקה כל מה שעולה לך בראש זה לאן יוצאים בערב ומה עושים ביום למחרת…איפה המסיבה הכי טובה, ומי מהחברים שלך מצטרף..

כשאת נשואה.. מתחיל הוויכוח אצל ההורים שלי או שלך? איפה עשינו חג אחרון? מה עושים עם הילדים בחופש?

והחג הופך לאירוע מרובה משתתפים, מרובה אוכל, מרובה משפחה… מרובה רעש… ולפעמים.. ההרגשה היא שיותר מידיי מרובה…

כשאת גרושה.. זה קצת אחרת..