עברתי שלושה היריונות – כל היריון והסיפור שלו (וכן כל אחת מהן דאגה לסיפור משל עצמה) , שמירת היריון, האטה בדופק, בית חולים, זירוז בבלון, פיטוצין ובלי אפידורל- ואני אמא!לא היה לי פנאי במחשבות להקשיב לייעוצים של אחרים של כמה חשוב לשמור דם טבורי. המליצו לי, אמרו לי את כל הסיבות למה כן ואני חשבתי לעצמי מה שלא חייב אני לא עושה , לא עכשיו! מקסימום בילד הבא.

היריון שני, צירים מוקדמים יחד עם רעלת היריון, 3 חודשים בבית חולים, הפסקת דופק בלידה, מסיכת חמצן , פקיעת מים, בלי אפידורל ואני כבר אמא לשתיים! עם כל הלחץ והבאסה בהיריון הזה (בכל זאת בית חולים 3 חודשים) -לא רציתי לשמוע על כלום , גם לא על שימור דם טבורי אמרתי לעצמי מקסימום בילד הבא.

אחרי הלידה הזו המחשבה של הדם הטבורי בלידה הבאה נראה מאוד לגיטימית.

והנה היריון שלישי.. הפעם כבר מדברת על זה תוך כדי ההיריון, גם יש סיבה- אולי יוכל לעזור בעתיד למישהו קרוב.. מתחילה לברר מחירים, איך בביטוח הזה ואיך בביטוח הזה, מה יותר כדאי? ומבינה שבדיוק עברנו דירה, יש מלא הוצאות ואנחנו לא יכולים להתחייב גם לזה. והנה שוב רעלת היריון ( בהיריון שלישי כבר לא נכנסים מזה ללחץ)

מגיעה ללידה- צירים חזקים, היפרדות שליה, הכנה לניתוח, יולדת בסוף טבעי במסדרון -בלי אפידורל כמובן ושוב אומרת לעצמי- אז בהיריון הבא, דם טבורי בהריון הבא!

והיום- כמו שאתם מבינים, כנראה לא יהיה היריון הבא. אני גרושה ולא מתכננת לעצמי ילדים נוספים. היום ( לעת עתה אלא אם יהיו הפתעות) פיספסתי את הרכבת של הדם טבורי…

פשוט פיספסתי…

השבוע.. היתה לי הזכות לשמוע הרצאה על סיפור חייה של נעמי קדוש- אמא של עמית קדוש שהיתה חולת סרטן ועל כל התהליך שעברו עד שעמית החלימה מהמחלה. צמרמורות עברו בגופי, ישבתי שם ובראש רצו מחשבות על הילדה, על מה היא עוברת ועל מה היא מפסידה, על רגע שהיא יושבת בכיתה א עם החברות שלה ועל חודשיים אחר כך שכבר נמצאת בשיאם של טיפולים ובבידוד. על תחושת החמצת הילדות, על ילדה כל כך קטנה שצריכה פתאום להתמודד עם המוות מול העיניים ואם לא עם המוות אז עם הכאבים העצומים והבדידות הקשה. וחושבת על האמא ועל איך מגיעים כל הזמן מחייכים ולא שבורים אל הילדה לבית החולים ואיך חוזרים ככה גם לאח הגדול שממתין בבית. איך ברגע משנים את החיים, את ההחלטות, את הבחירות. כמה כוחות נפשיים צריך כדי להתמודד עם הילדה ולתת לה אנרגיות, ולהתמודד עם האח הגדול בבית שימשיך את השגרה ולתת גם לו אנרגיות ויחס. ורגע עם עצמה, עם הכאב שלה כאמא, ולתת לעצמה מלא אנרגיות כדי שיהיו לה כוחות להמשיך את המעגל הזה ואת המאבק הזה לחיי הבת שלה.

ואיך הם לא אמרו נואש, אפילו לא לרגע, שקיבלו תשובה שלילית לגבי מאגר מח עצם דאגו ליום התרמה ענק (שגרם ל80000 איש לצאת מהבתים כדי להיבדק), וכשגם כאן לא הצליח, בדקו אפשרויות אחרות, שגם הן כשלו, הן המשיכו לחפש עד שהגיעו לטיפול ניסיוני בארה״ב.

במהלך כל ההרצאה , הדמעות זלגו מעצמן, לא יכולתי לעצור אותן, והמחשבות לא מפסיקות, צמרמורות, הערכה עצומה, ואיחולים שאף אחד לעולם לא יצטרך לעבור את זה.

בסופו של דבר ,מה שהציל את עמית -זה מזרק של דם טבורי.

כן! מזרק אחד של 20 cc! זה מה שהציל את הילדה!!!

שנה לאחר קבלת הדם הטבורי, עמית הצליחה לייצר יותר מ90 אחוז תאים בריאים- מה שאומר שהחלימה.

אחת המחשבות הכי גדולות שעלו לי כששמעתי את הסיפור היא איך פיספסתי את הרכבת, איך ויתרתי על הליך כל כך פשוט, אפילו לא מכאיב. איך הייתי שם שלוש פעמים, בפעם האחרונה ממש ביררתי והתעניינתי ועדיין החלטתי לדחות לרגע מאוחר יותר.

לאחר ההרצאה המדהימה והמשתקת היתה לי הזכות לעשות סיור בחוות מיכלים של בנק הדם הטבורי בבית החולים שיבא-תל השומר. שמירת הדם הטבורי במאגר הפרטי והציבורי הם בבעלות בית החולים וטבורית זכתה במכרז לנהל זאת- זה מאוד שימח אותי לדעת, שמי שכן הצליח לשמור דם טבורי יכול להיות רגוע כי הדם שלו בטוח. הכוונה בבטוח קודם כל זה שחברה לא יכולה להגיע למצב של פשיטת רגל (כמו שקרה בחברה אחרת לפני כמה שנים) בגלל שזה בבעלות בית החולים ולא חברה פרטית. ושנית- זה שהדם נשמר באופן תקין.

img_1943
דוגמא כיצד הדם הטבורי נשמר

בסיור שלי במעבדה ובלמידת התהליך מרגע קבלת הדגימות הסתכלתי על הכל בעין בוחנת (אולי כי אני רגילה לסטנדרטים גבוהים מהעבודה שלי, אולי כי אני רגילה לביקורות במעבדה ופתאום הפכתי להיות בעין של מבקרת), ראיתי שהם עוברים ביקורת של משרד הבריאות הישראלי , וגם של ארגונים אירופאיים ואמריקאיים. שהם עומדים בתקנים של כולם. ראיתי שיש להם פרוטוקולים על צורת ההקפאה וצורת ההפשרה על מנת לא להרוס את הדגימה.

ראיתי שיש להם בקרה עבור כל תאי השמירה שבמידה וישנה חריגה של טמפרטורה זה ישר מתריע לעובדים שתפקידם לבדוק את ההתראות במשך 24 שעות וביכולתם לתת טיפול מיידי לדגימות על מנת לשמור עליהן תקינות.

 

 

מד הטמפרטורה- עומד בדרישות

הבנתי שבגלל שיש להם גם מאגר ציבורי הם יכולים לבצע בקרת איכות על דגימות מה שלא ניתן לביצוע למי שמחזיק מאגר פרטי בלבד- בדיקות המוכיחות את יכולת עמידותן של המנות.

והתברר שבמחיר הדגימה והשמירה ל20 שנה כלול גם ביטוח. שבמידה וחלילה בעתיד הילד חולה , ישנו ביטוח כספי על סך 4 מיליון ש״ח שיכול לעזור למשפחה עקב הפסקת עבודה של ההורים ועלויות כלכליות חדשות שנוספות.

דם טבורי יכול להציל חיים- ברור לי שאם תהיה לי הפתעה בחיים- אני אשמור בטבורית.

ואתן כל עוד יש לכם הזדמנות כזו- אל תוותרו. זאת המתנה הכי טובה שתוכלו לתת לעצמכם בלידה- שקט נפשי בעתיד.

 

** יש גם השתתפויות שונות מקופות החולים. אם החלטתן לא לשמור ואתן יולדות במרכז הארץ- לפחות תתרמו למאגר הציבורי.

 



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s