אחרי הגירושים מתחיל תהליך. כל אחד עובר זאת בדרכו ובקצב שלו.
אני קוראת לו עלייה בסולם הגירושים.
בדמיוני ישנו סולם, לפעמים אנו מתמודדים עם אירוע מסויים ועולים שלב ולפעמים אנו יורדים שלב.
האירועים משפיעים עלינו בצורה מסוימת, לאט לאט ככל שהזמן עושה את שלו… האירועים אינם משפיעים עלינו וניתן להמשיך בשגרת יומנו…
ישנו את השלב ההתחלתי– ההחלטה על הגירושים- לא משנה אם אתה הצד שקיבל את החלטה או לא, זה משפיע עלייך, אתה כל הזמן מנסה לחשוב האם זה הצעד הנכון, האם כבר מיצינו את כל מה שהיה אפשר לעשות ומתלבט עם עצמך איך אתה יודע שאתה בדרך הנכונה ולא עושה טעות.. ומנסה כל הזמן לדמיין מה יהיה ביום שאחרי…
השלב השני הוא השלב שמספרים לילדים- לא משנה כמה הכנות עשיתם לשלב ודמיינתם איך הוא יראה באותו הרגע הבטן מתהפכת, אי אפשר לשמור על ארשת פנים רגועה… וכמה שמנסים הדמעות יורדות מעצמם…
השלב השלישי הוא השלב של עזיבת הבית- אצלי היה תאריך ברור לעזיבה, הכל היה מתוכנן ועדיין ברגע שהוא עזב את הבית והוא הגיע לתת לי חיבוק אחרון , התפרקתי, הרגשתי שלא משנה כמה פעמים סידרתי לעצמי בראש מה הולך להיות ואיך, באותו הרגע כל הרגש יצא… והדמעות לא הפסיקו לזלוג. זה ערער אותי במעט , הרגשתי מתדנדנת על הסולם.
השלב הרביעי – זה התאקלמות למצב החדש, ללבד, להסכם שקבענו, לכך שחלק מהימים אני לבד וצריכה לתפעל את הילדים לבד, ויושבת בסוף הערב לבד, ושחלק מהימים אני גם ללא ילדים ורצוי להתארגן על פעילויות מראש כדי לא לשקוע במחשבות.
השלב החמישי– זה הגט עצמו- יום שלם ברבנות, שלמזלי נפלתי על דיינים מדהימים שלא הפכו את התהליך למשהו מעיק או לא מכבד. אך עדיין יש זמן לא מבוטל שיושבים יחד עם הגרוש, למזלנו אנחנו מתנהלים מצויין ויכולנו להעביר את הזמן בצחוקים וקשקושים, גם הבאנו איתנו חברה משותפת שנשארה איתנו לכל היום.
לאחר קבלת הגט קינחנו בארוחה במסעדה כולנו, חזרנו הביתה (ומתוך למידה מטעויות קודומות- ויתרנו הפעם על החיבוק).
השלב השישי– שלב ארוך- העיכול העצמי, התמודדויות עם שאלות הילדים, הסתגלות לשגרה החדשה, התאוששות והשלמה.
אחרי שהשגרה כבר טמונה בתוך החים, והשאלות נרגעו השלבים הבאים הם אירועים בחיים שקשורים לגירושים ויכולים להשפיע כי משנים ולו במעט את השגרה הקיימת.
השלב השביעי- קיבלתי טלפון ממנו, הוא רצה לקפוץ לקפה, הבטן שלי כבר ידעה מה הוא רוצה לספר, לא היה לי זמן באותו היום אבל ידעתי שלא יהיה לו שוב את האומץ ושכנעתי אותו לספר לי בטלפון.
והוא סיפר, שיש לו חברה חדשה (אותה אחת שחשדתי שבשבילה/בגללה התגרשנו) , שהם מנסים והוא לא יודע מה יהיה. אז לא משנה כמה ידעתי שזה מה שהוא הולך לספר, הרגשתי כמו סכין בבטן, באיזו מהירות הוא המשיך הלאה, הוא אפילו לא נתן לי ולבנות להתרגל לשגרה החדשה שלנו.
זה שלב שהוריד אותי במעט מטה.. החזיר אותי שוב לשלב השישי, לעיכול מחדש, הסתגלות לשגרה החדשה והרבה מחשבות על איך זה ישפיע בחיי הילדות.
השלב השמיני– גם פה הוא התקשר להתייעץ, גם פה ידעתי על מה עוד לפני (האינטאיציות שלי טובות- במיוחד לגביו), הוא סיפר שהוא הולך להכיר אותה לבנות ושבקרוב היא תעבור לגור איתו, התייעצנו איך צריך לעשות ומתי כדאי וכו'.
ושוב חזרתי לשלב השישי- לעיכול שיש פתאום מישהי חדשה בתוך החיים של הבנות שלי ואין לי שליטה על איך שהיא תתנהג אליהן ואיך היא תקבל אותן והאם היא תשמור על דרך החינוך שאנחנו החלטנו שנכונה עבורן וכו'…
השלב התשיעי- תחושת הבטן שלי ניצחה שוב… כבר רק חיכיתי להודעה… והיא הגיעה בטלפון חפוז שהוא הציע לה נישואים (רק חצי שנה אחרי שהתגרשנו) ושהוא סיפר לבנות ושאני לא אופתע עם הבנות ידברו איתי על זה… אמרתי מזל טוב…
מה שטוב שפה כבר הייתי מספיק חזקה, ומספיק בשגרה שהוא לא הצליח לערער לי אותה… כבר לא חזרתי שוב לשלב השישי… התקדמתי הלאה. פיתחתי על הנושא שיחה עם הבנות , הראתי להן שאני שם להקשיב להכל … והמשכתי בשגרה…
השלב העשירי- החתונה עצמה- אז הגיע התאריך המיוחל.. השגרה כבר מתנהלת הכרתי הרבה חברים חדשים שסובבים אותי.. קבעתי לוז צפוף לכל השבוע של החתונה.. ושמחה להגיד שאומנם החתונה התקיימה כשעדיין לא היינו גרושים אפילו שנה…. אבל השגרה ממשיכה ולא נפלתי בסולם… ואני רק בדרכי מעלה.
שנה אחת!
10 שלבים משמעותיים!
אולי רק היום בעת כתיבת הפוסט אני מבינה… אני מבינה כמה עברתי בשנה הזו וכמה אני הרבה יותר למעלה בסולם ממה שהייתי כשהתחלתי את התהליך…
הבנתי שהאירועים האלה בעלי המשמעות הרבה ככל שיהיו לא מורידים אותי יותר מטה, גיליתי את עוצמת החברים והשגרה החדשה שלי שרק מחזקים אותי…
ועכשו? עכשו הגיע הזמן להמשך לעלות בסולם לכל השלבים שאני רק חולמת עליהם, והכי חשוב לא לתת לכל האירועים שעוד יקרו לערער לי את השגרה…
grushaplus 
מקסים,שרק תהיי בעליה תמיד
אהבתיאהבתי
מקסימה! אני מאחלת לך שלא תפסיקי לטפס מעלה ותגיעי לטופ!
אהבתיאהבתי